החלטה בתיק ה"פ 15371-07-11

1.         חברת I-Share ורותם גז (להלן: המבקשים) הגישו המרצת פתיחה (להלן: התובענה) נגד חברת Facebook (להלן: פייסבוק) בעניין חשבון שפתח המבקש 2 בפייסבוק, חשבון ששימש אותו בין היתר במסגרת תפקידו כמנכ"ל משותף במבקשת 1 (להלן: החשבון). במסגרת התובענה עתרו המבקשים מבית המשפט, בין השאר, ליתן צו שכולל, בין היתר, השבת השליטה למבקשים בחשבון השייך להם,  גילוי כתובות IP מהן הופעל החשבון מאז ינואר 2011 והעברת נתוני הפעילות בחשבון.

בתאריך 10.7.2011 המבקשים המציאו את התובענה לחברת נענע 10 בע"מ (להלן: נענע), שכן לשיטתם, נענע הינה נציגתה המקומית של פייסבוק.

בתאריך 20.7.2011 פנתה נענע לבית המשפט וטענה כי היא אינה הכתובת להמצאת כתבי בי-דין לפייסבוק שכן היא אינה משמשת נציגתה הרשמית של פייסבוק בישראל ומהות הקשר בין השתיים הוא שיתוף פעולה מסחרי למכירת פרסומות למפרסמים בפייסבוק בישראל.

השאלה הנצרכת להכרעה, האם ההמצאה לנענע הינה המצאה כדין לפייסבוק.

טענות הצדדים

2.         בתאריך 22.12.2011 הגישו המבקשים את תגובתם לפניית נענע.

המבקשים טענו שנענע הינה נציגת פייסבוק בישראל ומקיימת עם פייסבוק קשרי עבודה הדוקים ולכל הפחות זרועה הארוכה של פייסבוק, ודי בהמצאת כתב בי-דין לידיה כדי לעמוד בדרישת ההמצאה שבתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

עוד טענו המבקשים כי הגם שנענע אינה עוסקת בכל שטחי הפעולה של פייסבוק, אין זה מפחית ממעמדה ויש לדחות את נסיונה של נענע להתנער ממעמדה ומאחריותה כנציגת פייסבוק. כתימוכין לטענותיהן אלה של המבקשים צירפו כתבות שונות (להלן: פרסומים) וכן שני סרטים קצרים שתומכים לטענת המבקשים בעמדתם.

משכך, טוענים המבקשים שההמצאה לנענע הייתה כדין והוקנתה הסמכות לבית המשפט לדון בתובענה. יש לציין שהמבקשים לא צירפו תצהיר לתמיכה בטענותיהן העובדתיות בנוגע לשאלת ההמצאה וגם התצהיר שניתן בתמיכה לתובענה, אינו כולל כל התייחסות לנושא המורשה הנטען.

3.         נענע טענה שהיא חברה עצמאית שעיקר פעילותה אינו קשור כלל לפייסבוק. לטענתה, היא אינה משמשת כנציגתה הרשמית של פייסבוק לצורך המצאת כתבי בי-דין שכן הקשר העסקי בינה ובין פייסבוק מתמצה בכך שנענע מחזיקה בזכות, שאינה בלעדית, למכור שטחי פרסום למפרסמים שונים באתר פייסבוק בשפה העברית.

בנוסף, טענה נענע כי על פי התקנות, אין לראות בנענע משום "מורשה" לצורך המצאת כתבי בי-דין שכן לא מתקיימת דרישת "הקשר האינטנסיבי" הדרושה כדי לראות בנענע משום "מורשה" על פי תקנה 482(א) לתקנות.

עוד טענה נענע כי המבקשים מודעים היטב לכתובת של פייסבוק (לאחר שקיבלו מכתב מפייסבוק שצורף כנספח) והגשת הבקשה היא ניסיון ל"קיצור דרך".

לתגובה צורף תצהירו של מנכ"ל במשיבה, הגם שאף הוא הוגש כתצהיר אימות בלבד.

דיון והכרעה

א. כללי

4.         המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית היא תקנה 482(א) לתקנות, אשר מסדירה את האופן בו יש להמציא כתב בי-דין בענין עסק או עבודה, לאדם שאינו גר באיזור השיפוט של בית המשפט המוציא את כתב בי-דין. התקנה קובעת ש "די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט".

5.         בתמצית נציין, כי הפסיקה בישראל הרחיבה את תחולה של תקנה 482(א) גם למצבים "חוצי גבולות" על רקע אופן הפעילות של חברות בינלאומיות גלובליות ובוודאי חברות אינטרנט שהגבולות הגיאוגרפים אינם חלים על עסקיהן שכן "האינטרנט הוא רב מקומות. לא נכון שהוא לא נמצא באף מקום, אלא הוא נמצא בכל מקום" (כב' השופט רניאל, בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א (חי') 27608-04-11 הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל נ' Google Inc. (לא פורסם, 28.4.2011)).

ההתפתחות הטכנולוגית אומנם מאפשרת את הרחבת הפעילות הבינלאומית של חברות שונות, אך "שטר ושוברו בצידו": המבקש למכור מוצריו בארץ פלונית צריך להניח כי אף ייחשף לתביעות, וכמובן ייבחן כל מקרה לנסיבותיו (ראו גם כב' השופט רובינשטיין ברע"א 11822/05 Philip Morris USA inc. נ' אל רואי (לא פורסם, 8.5.2006) פסקה ה(2)).

6.         כך ניתנה פרשנות מרחיבה גם למונח "מורשה". בית המשפט העליון עמד לא אחת על כך שאין שאין לפרש את הדיבור "מורשה" במשמעות הטכנית של שלוח וכי יש להחיל פרשנות מרחיבה על תקנה 482. המבחן שנקבע לעניין זה הינו שאלת קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו והעניין נבדק מנקודת מבט נורמטיבית, ולא אם בפועל הגיע דבר ההליכים לידיעת הנתבע (ראו כב' השופט (כתוארו אז) ש' לוין ברע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ (לא פורסם, 25.8.1994) פסקה 4) (להלן: פסק דין טנדלר).